Bikourim
Daf 1b
משנה: הָאֲרִיסִין וְהֶחָכוֹרוֹת וְהַסִּיקָרִיקוֹן וְהַגַּזְלָן אֵין מְבִיאִין מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר רֵאשִׁית בִּיכּוּרֵי אַדְמָֽתְךָ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
האריסין. שמקבלין את השדה לעבדה למחצה לשליש ולרביע:
והחכירות. שחוכרין אותה בדבר קצוב לשנה בין שעושה הרבה או מעט:
והסקריקון. הן בעלי זרוע שאונסין את הבעלים למכור להן השדה בפחות משוויה וכן הגזלן כל אלו אין מביאין מאותו הטעם בעצמו והא דאצטריך לאשמעינן להגזלן משום דאיכא למ''ד בגמרא שאפילו נתייאשו הבעלים ממנה אינו מביא והאי מילתא קמ''ל ביתורא דהגזלן כלומר דלעולם אינו מביא:
תַּנֵּי אִם הִבְרִיךְ בִּרְשׁוּת מֵבִיא וְקוֹרֵא. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְעוֹלָם. הָא לְשָׁעָה לֹא. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי אֲפִילוּ לְשָׁעָה. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה מִן הָדָא. הָיָה חוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה קוֹצֵץ וְיוֹרֵד וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ. וְעֵצִים לֹא לְשָׁעָה הֵן. מַה עָבַד לָהּ רִבִּי יוֹסֵי. שָׁרָשִׁים שֶׁדַּרְכָּן לְהַחֲלִיף לְעוֹלָם. מִכֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּן לְהַחֲלִיף לְעוֹלָם הֵן. אָמַר רִבִּי מָנָה מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מְסַייֵעַ לְאַבָּא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כּוּלְּהֹן מִשּׁוּם תּוֹרַת הַגּוֹזְלָן יָֽרְדוּ לָהֶן. וְכָאן מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְהַבְרִיךְ אֲפִילוּ 1b לְשָׁעָה אֵין זֶה גּוֹזְלָן.
Traduction
Aussi a-t-on dit: si l’on a provigné avec l’autorisation du voisin, on offrira les prémices en faisant la lecture officielle. R. Yossé au nom de R. Imi y ajoute la condition que l’autorisation ait été donnée pour toujours (de sorte que ce soit son sol), mais non passagèrement. Selon R. Yona au nom de R. Imi, cette dernière clause peut suffire. A l’appui de l’avis de R. Yona, on peut citer ceci (2)Mishna, Baba Batra 2, 12.: ''Lorsque quelqu’un dans son champ creuse la terre pour y faire un puits, un fossé, ou une caverne, il pourra (aussi profond qu’il creuse) couper les racines du voisin et garder ce bois pour lui''. Or, il s’agit là d’une autorisation momentanée. Que réplique à cela R. Yossé? Selon lui, les racines se renouvellent souvent; et comme il est toujours autorisé à les couper, elles sont considérées comme étant à lui. R. Mena dit: l’avis de R. Yohanan confirme celui d’Aba, car R. Yohanan dit: les divers cas pour lesquels la Mishna dispense d’offrir les prémices en sont exclus à titre de vol; or ici, dès que l’on est autorisé à provigner sur le terrain d’autrui, fut-ce un seul moment, on ne commet plus de vol (et l’offre aura lieu).
Pnei Moshe non traduit
תני. בברייתא אם הבריך ברשות חבירו לתוך שדהו מביא וקורא ופליגי בה ר' יוסי ור' יונה ברשות כמה:
אפי' לשעה. שלא נתן לו אלא לפי שעה עד זמן כך וכך הרי הוא מביא וקורא מן היוצא בתוך הזמן דהוי כשלו:
חייליה דר' יונה. סייעתיה וממה שלמד לומר כן מן הדא דתנינן בפ' לא יחפור לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא''כ הרחיק ממנו ד' אמות וכו' היו שרשים יוצאין לתוך של חבירו מעמיק בעל השדה שלשה טפחים וקוצץ אותן כדי שלא יעכב את המחרישה היה חופר בעל השדה הזה בור ושיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו:
ועצים לא לשעה הן. כלומר וכי אותן העצים שהוא קוצץ מחמת שצריך לחפור הבור שם לא לפי שעה הן בתמיה דודאי אין לו לקצוץ אלא בשעת החפירה ואעפ''כ מכיון שקוצץ ברשות הוא הרי העצים שלו הן והכא נמי אע''פ שלא נתן לו רשות אלא לפי שעה הרי הוא כשלו:
מה עביד לה ר' יוסי. להאי מתני' הרי בהדיא דאפי' רשות לשעה מהני שיהא שלו ומשני דהתם נמי כרשות לעולם הוא לפי ששרשים דרכן להחליף לעולם שקוצץ אותן והן מחליפין וחוזרין וגדלין ואח''כ חוזר וקוצצן שלא יקלקלו הבור ומכיון שדרכן להחליף הרי כרשות לעולם הן שתמיד יש לו רשות לחזור ולקצצן:
אמר ר' מנא. מילתא דר' יוחנן דלעיל מסייע לאבא והוא ר' יונה דהא אמר ר' יוחנן דטעמא דכולהון משום דהוי כגזלן והלכך כאן מכיון שנתן לו זה רשות להבריך אפי' לשעה שוב אין זה גזלן:
רִבִּי זְרִיקָן בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר שָׁרָשִׁין חָייִן זֶה מִזֶּה. אָמַר לֵיהּ דִּבְרִי הַכֹּל הִיא. הָכָא הַתּוֹרָה אָֽמְרָה רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָֽתְךָ עַדּ שֶׁיְּהוּ כָל הַגִּידּוּלִּים מֵאַדְמָֽתְךָ.
Traduction
R. Zerika remarqua en présence de Rabbi que notre Mishna doit émaner de Rabbi, qui dit plus haut (3)''Tr; (Orla 1, 8).'': Les racines tirent leur suc l’une de l’autre. Non, dit R. Zeira, on peut l’expliquer conformément à tous: seulement ici (4)Même série, Baba Batra l. c. ( 13c). la Bible emploie l’expression ''les prémices des 1er fruits de ton sol'', pour dire que tous les produits devront provenir de ton sol, et non d’autrui, même avec autorisation.
Pnei Moshe non traduit
ר' זריקן בעא קומי ר''ז. אי נימא דמתני' דרבי היא דוקא דרבי אמר שרשין חיין זה מזה פלוגתא דרבי ורשב''ג בתוספתא והובאה לעיל בפ''ק דערלה ובכמה [מקומות] אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו ח''ל מכיון שמקצתו נטוע בארץ כאלו כולו נטוע בארץ דברי רבי משום דס''ל השרשין יונקין זה מזה והולכין אחר החיוב רשב''ג אומר צד הנטוע בארץ חייב והנטועה ח''ל פטור ולימא מתני' דרבי היא והלכך אף מהיוצא מן הצד שהוא בתוך שלו אינו מביא משום שהשורש יונק מצד שהוא עומד בתוך של חבירו:
א''ל ר''ז דברי הכל היא. הכא ואפי' לרשב''ג דשאני הכא דהתורה אמרה ראשית בכורי אדמתך וכו' ורשב''ג ס''ל נמי להאי דרשא:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה מַה בֵין הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד. מַה בֵין הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד בְּאֶמְצַע. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי מִייָשָׁא. בְּשֶׁהִבְרִיכָהּ בִּדְלַעַת אוֹ בְסִילוֹן. אִי בְּשֶׁהִבְרִיכָהּ בִּדְלַעַת אוֹ בְסִילוֹן יָבִיא וְיִקְרָא. אֲפִילוּ כְרַבָּנִין יָבִיא וְיִקְרָא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה צְרִיכָה לְרִבִּי יוּדָה. הַמּוֹכֵר שְׁבִיל לַחֲבֵירוֹ מְקוֹם דְּרִיסָה הוּא מָכַר אוֹ עַד הַתְּהוֹם מָכַר. אִין תֵּימַר מְקוֹם דְּרִיסָה מָכַר מֵבִיא וְקוֹרֵא. אִין תֵּימַר עַד הַתְּהוֹם מָכַר. לֹא יָבִיא כָל עִיקָּר. מִסָּפֵק מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבָּנִין פְּשִׁיטָא לוֹן שֶׁמָּכַר עַד הַתְּהוֹם. מָה פְלִיגִין. בְּמוֹכֵר שְׁבִיל לַחֲבֵירוֹ. אֲבָל אִם מָכַר לוֹ שָׂדֶה וְשִׁייֵר לוֹ שְׁבִיל. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁשִּׁייֵר לוֹ עַד הַתְּהוֹם.
Traduction
Selon R. Juda, quelle différence y a-t-il entre celui qui plante une vigne dans son terrain, puis la provigne dans le chemin d’un particulier, et celui qui après avoir planté dans son terrain provigne sur un autre terrain à lui, séparé du premier par un chemin particulier? (Pourquoi dit-il, au 2e cas, d’offrir les prémices, non au 1er)? Il s’agit, dit R. Aha au nom de R. Mesha, du cas où le provin a lieu à travers une courge, ou un tuyau (car il n’y a alors nul contact avec le sol étranger). Mais s’il en est ainsi, pourquoi dire que selon R. Juda seul il faut en offrir les prémices et l’accompagner de la lecture officielle? N’est-ce pas aussi selon les Rabbins? Voici, répond R. Yona, à quel cas s’applique l’avis de R. Juda: lorsqu’on cède un sentier à son prochain, on ne sait si on lui vend la place où l’on marche, ou si l’on vend le sol jusqu’à son extrême profondeur. Or, si l’on a vendu la place où l’on marche, il faut offrir les prémices et lire la récitation officielle (le sol inférieur restant au propriétaire); au cas contraire, s’il est admis qu’en ce cas on vend tout le sol jusqu’au dernier fond, la séparation par un sol étranger est réelle, et l’on n’en offrira pas de prémices. En raison du doute, on les offrira, mais sans rien lire. Il va sans dire que, selon les autres sages qui disent de ne pas offrir les prémices, il est admis que le sol est vendu jusqu’au fond, et ils sont en désaccord avec R. Juda en cas de cession d’un sentier à autrui. Mais s’il s’agissait de la vente d’un champ dont le maître a gardé un sentier (sous lequel passerait le provin), tous s’accorderaient à dire que le maître s’est réservé cette bande de terre jusqu’au fond.
Pnei Moshe non traduit
על דעתי' דר' יהודה. דפליג אסיפא כדפרישית במתני' מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד דהרישא דלא פליג ר' יהודה ומה בין הנוטע וכו' ודרך היחיד באמצע דפליג ר' יהודה והרי מ''מ דרך היחיד מפסיק באמצע:
בשהבריכה בדלעת או בסילון. ובא דרך הדלעת או הסילון לצד האחר שהוא שלו והלכך פליג ר' יהודה משום דהדרך יחיד שעובר מלמעלה לא חשיב הפסק בכה''ג ודחי לה הש''ס להאי אוקמתא אליבא דר' יהודה דאי כשהבריכה בדלעת או בסילון א''כ יביא ויקרא דהוי ממש כאלו בתוך שלו ואמאי לא קאמר ר' יהודה אלא מביא:
אפי' כרבנן יביא ויקרא. כלומר ולא עוד אלא אפי' לרבנן יביא ויקרא בכה''ג אלא הא דרב אחא לאו מלתא היא:
צריכה לר' יהודא. הך מילתא דלקמן צריכה היא לן למיבעיא אליבא דרבי יהודא מהו דיניה:
המוכר שביל לחבירו. כלומר אם נטע והבריך בתוך שלו ומכר הוא אח''כ או אפי' מקודם שביל אחד בתוך שדהו לחבירו ואותו השביל מפסיק הוא בין עיקר האילן לבין צד הברכה מהו אי נימא דמקום דריסה בלבד הוא דמכר לו או עד התהום מכר לו ומותר לחבירו לחפור ולעשות חלל תחתיו ומפרש ואזיל דהנ''מ דהבעיא לענין ביכורים ג''כ איכא דאם תאמר מקום דריסה בלבד מכר לו א''כ מביא וקורא דעד כאן לא אמר ר' יהודה גבי דרך היחיד באמצע דמביא הוא ואינו קורא דהתם הדרך הוא של חבירו ואפי' שאינו עד התהום הא מיהת מלמעלה הוא שלו וא''כ בדין הוא שיפסיק אלא דהואיל וצד הברכה יוצאת מתחתיו ובא מתוך שלו ס''ל לר' יהודה דמביא הוא אבל אינו קורא אבל בכה''ג שהכל שלו הוא אלא שמכר לו מקום הדריסה שלמעלה בלבד איכא למימר דדוקא לענין דריסה בעלמא הוא שמכר לו ולא שיהא לו רשות אחר בו וגרע מהיכא שהדרך של חבירו מפסיק ומביא וקורא הוא:
אין תימר עד התהום מכר לא יביא כל עיקר. כלומר אבל אם תאמר דהדין הוא שעד התהום מכר לו א''כ לאידך גיסא דהשתא עדיפא היא מדרך היחיד באמצע לר' יהודה דהתם איכא למימר שבעל הדרך אין לו כ''א הדרך שלמעלה ואין לו רשות מתחתיו ואיכא למימר דגם תחתיו יש לו רשות והלכך מביא ואינו קורא אבל הכא שזה בעצמו מכר לו עד התהום בדין הוא שלא יביא כל עיקר אפי' לר' יהודא ומהו:
מספק. ופשיט לה דמספק גם בכה''ג אמרינן דלר' יהודה מביא ואינו קורא:
רבנן פשיטא לן שמכר עד תהום. כלומר אבל לרבנן לא מיבעיא לן כלל דפשיטא כשזה בעצמו מכר לו הדרך דעד התהום הוא של חבירו והלכך בעל השדה אינו מביא כלל:
מה פליגין וכו'. כלומר במאי אמרינן דפליגי בהא כדשמעינן מהאי דפליגי במתניתין בדרך היחיד עוברת בתוך שדהו וה''ה במוכר שביל דוקא בשמכר לו השביל ופליגי אם מכר לו עד התהום או לא כדאמרן אבל אם מכר לו השדה ושייר השביל לעצמו בזה כ''ע מודים דמה ששייר לעצמו בעין יפה הוא ששייר ויש לו עד התהום א''נ דהאי דר' יונה לפרושי טעמא דרבי יהודה קאי ומשום דטעמא דקאמר ר' אחא לפי האוקמתא דידיה מיפרכא הלכך קאמר ר' יונה צריכה לר' יודא וכו' כלומר אלא דהכא במוכר שביל לחבירו בתוך שדהו מיירי ולר' יהודה מספקא ליה אם מקום דריסה בלבד הוא שמכר לו או עד התהום והלכך מספק מביא ואינו קורא ולרבנן פשיטא להו דעד התהום מכר לו והלכך אינו מביא והשתא שייך שפיר טפי להאי מה פליגין דקאמר:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה מַה בֵין הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלְרַבִּים. מַה בֵין הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בְּאֶמְצַע. אָמַר רִבִּי אִימִּי אַתְייָא דְּרִבִּי יוּדָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. רִבִּי לִיעֶזֶר מַתִּיר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת וּטְעוּנָה אֲבָנִים. כְּמָה דְרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר תַּמָּן תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלּוֹ. כָּךְ רִבִּי יוּדָה אָמַר הָכָא תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלּוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. אִין כְּרִבִּי לִיעֶזֶר יָבִיא וְיִקְרָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִיסְבַּר סָבַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מַתִּיר לַעֲשׂוֹת כֵּן וְהֵן שֶׁלּוֹ לְעוֹלָם. אֶלָּא רִבִּי לִיעֶזֶר מַתִּיר לַעֲשׂוֹת כֵּן וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה.
Traduction
Selon l’avis de R. Juda, quelle différence y a-t-il entre celui qui plante une vigne dans son terrain puis la provigne dans le chemin public, et celui qui après avoir planté provigne sur un sol séparé du sien par une voie publique? R. Imi répond: cet avis de R. Juda est conforme à ce que R. Eliézer dit ailleurs (5)Ibid., 3, 8., qu’il est interdit de creuser des cavités sous la voie publique, pour établir un puits, un fossé ou une caverne; R. Eliézer le permet, à la condition que la voie soit assez ferme pour laisser passer au-dessus un chariot chargé de pierres. Or, de même que R. Eliézer dit en ce cas que l’espace inférieur de la voie publique appartient au riverain, de même R. Juda le dit ici (et par conséquent, le sol étant au maître, il offrira les prémices pour tout). Mais, objecta R. Samuel bar R. Isaac, s’il est admis selon R. Eliézer que tout le fond est au même propriétaire, l’offrande devrait être officielle et accompagnée de la lecture? R. Yossé répond: R. Samuel bar R. Isaac suppose que R. Eliézer permet d’agir ainsi et que les produits seront toujours à lui; en réalité, R. Eliézer permet bien d ‘agir ainsi, seulement les fruits seront au premier occupant.
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר' יהודה וכו'. השתא מפרש לחלוקה שנייה דהסיפא דדרך הרבים באמצע ופליג ר' יהודה ומה בין זה ובין הבריך לתוך של רבים דהרישא ולא פליג ר' יהודא וקאמר ר' אימי דאתייא דר' יודא כר''א דסוף חזקת הבתים דתנינן תמן וכו' כדפרישית במתני':
ר' שמואל בעי. עלה דאם כר''א א''כ יביא ויקרא שהרי החלל שתחתיו כשלו הוא והשיב לו ר' יוסי מיסבר סבור וכו' והן שלו לעולם בתמיה מדבעי הכי א''כ סבר דלר''א כשלו הוא לגמרי אבל הא ליתא אלא ר''א מתיר הוא לו לעשות כן אבל כל הקודם זכה לעשות כך הואיל ואינו מפסיד לרבים ולאו שלו לגמרי הוא דתימא שיביא ויקרא:
Bikourim
Daf 2a
הלכה: 2a עַד כְדוֹן בְּשֶׁגָּזַל קַרְקַע. גָּזַל זְמוֹרָה וּנְטָעָהּ וְלֹא דָמִים הוּא חַייָב לוֹ. אֶלָּא צְרִיכָא לְרַבָּנִין. מִצְווֹת כִּגְבוֹהַּ הֵן אוֹ אֵינָן כִּגְבוֹהַּ. הִין תִּימַר כִּגְבוֹהַּ הֵן אֵינוֹ מֵבִיא. וְאִין תֵּימַר אֵינוֹ כִגְבוֹהַּ מֵבִיא. הַכֹּל מוֹדִין בָּאֲשֵׁירָה שֶׁבִּיטְּלָהּ שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מִמֶּנָּה גֵיזִירִין לְמַעֲרָכָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. מָהוּ שֶׁיָּבִיא מִמֶּנָּה לוּלָב. מִצְוֹת כִּגְבוֹהַּ הֵן אוֹ אֵינָן כִּגְבוֹהַּ. אִין תֵּימַר כִּגְבוֹהַּ הֵן אֵינוֹ מֵבִיא. אִין תֵּימַר אֵינוֹ כִּגְבוֹהַּ מֵבִיא. פְּשִׁיטָה שֶׁהוּא מֵבִיא מִמֶּנָּה לוּלָב שֶׁאֵין מִצְווֹת כִּגְבוֹהַּ. מָהוּ שֶׁיָּבִיא בִּיכּוּרִים. כְּרִבִּי יוּדָה דּוּ אָמַר הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי הַגְּבוּל מֵבִיא. כְּרַבָּנִין דְּאִינּוּן מָרִין הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ אֵינוֹ מֵבִיא.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד כדון בשגזל קרקע. הא דתנינן דהגזלן אינו מביא מיבעיא לן דילמא עד כאן לא קאמר אלא בשגזל הקרקע ומשום שלעולם בחזקת בעליה עומדת ואינה שלו אלא אם גזל זמורה ונטעה בתוך שלו מאי ומתמה הש''ס וכי לא דמים הוא חייב לו כלומר ומאי תיבעי לך הלא אינו חייב לו אלא דמים שהרי כבר קנאה בשינוי מעשה ושינוי רשות ומהיכי תיתי דאינו מביא:
אלא צריכה לרבנן. כלומר דהדר קאמר דלא היא דאכתי צריכא לן למבעי אליבא דרבנן והך פלוגתא בפ''ג דע''ז מתניא דפליגי ר' יוסי בר' יהודה ורבנן באילן שנטעו ולבסוף עבדו אם אסרו או לא והיינו דקאמר הכא צריכה לרבנן דאלו ר' יוסי בר' יהודה השתא להדיוט ס''ל התם דאסור לענין מצוה מבעיא כי קא מבעיא לן אליבא דרבנן דאמרי דלהדיוט שרי והשתא מספקא לן לענין מצוה אם מותר להשתמש מאילן זה וכדבעי ריש לקיש לקמן באשירה שביטלה כגון אם הוא דקל ליטול ממנו לולב או כיוצא בזה אי נימא דמצות כגבוה הן כלומר כהקדש לגבוה ממש או אינן כגבוה:
אין תימר כגבוה הן וכו'. כלומר וכעין הך בעיא גופא מיבעיא לן נמי הכא בהאי גוונא דקיימין כאן שזה גזל הזמורה ונטעה אם מביא ממנה ביכורים או לא דאם תאמר מצות כגבוה הן אינו מביא ואע''פ שקנאה מ''מ באיסור בא לידו בתחילה ודמיא להך דאשירה דאמרן דלרבנן אפשר דאף שמתירין להדיוט מ''מ למצוה אסיר וה''נ כן ואם תאמר דמצות אינן כגבוה מביא:
הכל מודין וכו'. השתא מפרש להבעיא ובהי גוונא מספקא לן לרבנן דר' יוסי בר' יהודה דהתם:
הכל מודים באשירה שביטלה וכו'. כלומר אפי' ביטלה מע''ז מודין בין לר' יוסי בר' יהודה ובין לרבנן דלהקדש אסור להשתמש ממנה ואינו מביא גיזרי עצים למערכה מאשירה זו משום שכבר נדחה אותו אילן בשעה שעבדו כי קא מיבעיא לן למצות כדבעי רשב''ל מהו שיביא ממנה לולב אם מצות כגבוה הן או לא אין תימר כגבוה הן וכו':
פשיטא שהוא מביא ממנה לולב. כלומר דהדר פשיט לה דמביא ממנה לולב שאין המצות כגבוה דלענין מצוה אמרינן דאין דחוי שאע''פ שמתחילה היתה ע''ז מכיון שביטלה חוזר ונראה:
מהו שיביא ביכורים. כלומר אלא שבבכורים אכתי מיבעיא לן משום דדמו טפי להקדש משאר מצות לפי שהן נכנסין לבית ופשיט לה הש''ס דבפלוגתא דר' יהודה ורבנן תליא דפליגי לעיל בפ''ד דחלה אם הבכורים ניתנין לכל כהן כתרומה או לא וכן פליגי נמי בשלהי מכלתין וכר' יהודה דהוא אמר הוקשו ביכורים לקדשי הגבול ואינן ניתנין אלא לחבר בטובה כתרומה א''כ לא דמו להקדש ומביא ביכורים מאשירה שביטלה ולרבנן דאמרי התם דניתנין לכל כהן כקדשי המקדש דהואיל ונכנסין לפנים איזדהרו בהו א''כ אינו מביא כמו דאינו מביא ממנה גזירין למערכה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source