רִבִּי זְרִיקָן בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר שָׁרָשִׁין חָייִן זֶה מִזֶּה. אָמַר לֵיהּ דִּבְרִי הַכֹּל הִיא. הָכָא הַתּוֹרָה אָֽמְרָה רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָֽתְךָ עַדּ שֶׁיְּהוּ כָל הַגִּידּוּלִּים מֵאַדְמָֽתְךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל ר''ז דברי הכל היא. הכא ואפי' לרשב''ג דשאני הכא דהתורה אמרה ראשית בכורי אדמתך וכו' ורשב''ג ס''ל נמי להאי דרשא:
ר' זריקן בעא קומי ר''ז. אי נימא דמתני' דרבי היא דוקא דרבי אמר שרשין חיין זה מזה פלוגתא דרבי ורשב''ג בתוספתא והובאה לעיל בפ''ק דערלה ובכמה [מקומות] אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו ח''ל מכיון שמקצתו נטוע בארץ כאלו כולו נטוע בארץ דברי רבי משום דס''ל השרשין יונקין זה מזה והולכין אחר החיוב רשב''ג אומר צד הנטוע בארץ חייב והנטועה ח''ל פטור ולימא מתני' דרבי היא והלכך אף מהיוצא מן הצד שהוא בתוך שלו אינו מביא משום שהשורש יונק מצד שהוא עומד בתוך של חבירו:
תַּנֵּי אִם הִבְרִיךְ בִּרְשׁוּת מֵבִיא וְקוֹרֵא. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְעוֹלָם. הָא לְשָׁעָה לֹא. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי אֲפִילוּ לְשָׁעָה. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה מִן הָדָא. הָיָה חוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה קוֹצֵץ וְיוֹרֵד וְהָעֵצִים שֶּׁלּוֹ. וְעֵצִים לֹא לְשָׁעָה הֵן. מַה עָבַד לָהּ רִבִּי יוֹסֵי. שָׁרָשִׁים שֶׁדַּרְכָּן לְהַחֲלִיף לְעוֹלָם. מִכֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּן לְהַחֲלִיף לְעוֹלָם הֵן. אָמַר רִבִּי מָנָה מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מְסַייֵעַ לְאַבָּא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כּוּלְּהֹן מִשּׁוּם תּוֹרַת הַגּוֹזְלָן יָֽרְדוּ לָהֶן. וְכָאן מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְהַבְרִיךְ אֲפִילוּ 1b לְשָׁעָה אֵין זֶה גּוֹזְלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בברייתא אם הבריך ברשות חבירו לתוך שדהו מביא וקורא ופליגי בה ר' יוסי ור' יונה ברשות כמה:
אפי' לשעה. שלא נתן לו אלא לפי שעה עד זמן כך וכך הרי הוא מביא וקורא מן היוצא בתוך הזמן דהוי כשלו:
חייליה דר' יונה. סייעתיה וממה שלמד לומר כן מן הדא דתנינן בפ' לא יחפור לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא''כ הרחיק ממנו ד' אמות וכו' היו שרשים יוצאין לתוך של חבירו מעמיק בעל השדה שלשה טפחים וקוצץ אותן כדי שלא יעכב את המחרישה היה חופר בעל השדה הזה בור ושיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו:
ועצים לא לשעה הן. כלומר וכי אותן העצים שהוא קוצץ מחמת שצריך לחפור הבור שם לא לפי שעה הן בתמיה דודאי אין לו לקצוץ אלא בשעת החפירה ואעפ''כ מכיון שקוצץ ברשות הוא הרי העצים שלו הן והכא נמי אע''פ שלא נתן לו רשות אלא לפי שעה הרי הוא כשלו:
מה עביד לה ר' יוסי. להאי מתני' הרי בהדיא דאפי' רשות לשעה מהני שיהא שלו ומשני דהתם נמי כרשות לעולם הוא לפי ששרשים דרכן להחליף לעולם שקוצץ אותן והן מחליפין וחוזרין וגדלין ואח''כ חוזר וקוצצן שלא יקלקלו הבור ומכיון שדרכן להחליף הרי כרשות לעולם הן שתמיד יש לו רשות לחזור ולקצצן:
אמר ר' מנא. מילתא דר' יוחנן דלעיל מסייע לאבא והוא ר' יונה דהא אמר ר' יוחנן דטעמא דכולהון משום דהוי כגזלן והלכך כאן מכיון שנתן לו זה רשות להבריך אפי' לשעה שוב אין זה גזלן:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה מַה בֵין הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד. מַה בֵין הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד בְּאֶמְצַע. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי מִייָשָׁא. בְּשֶׁהִבְרִיכָהּ בִּדְלַעַת אוֹ בְסִילוֹן. אִי בְּשֶׁהִבְרִיכָהּ בִּדְלַעַת אוֹ בְסִילוֹן יָבִיא וְיִקְרָא. אֲפִילוּ כְרַבָּנִין יָבִיא וְיִקְרָא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה צְרִיכָה לְרִבִּי יוּדָה. הַמּוֹכֵר שְׁבִיל לַחֲבֵירוֹ מְקוֹם דְּרִיסָה הוּא מָכַר אוֹ עַד הַתְּהוֹם מָכַר. אִין תֵּימַר מְקוֹם דְּרִיסָה מָכַר מֵבִיא וְקוֹרֵא. אִין תֵּימַר עַד הַתְּהוֹם מָכַר. לֹא יָבִיא כָל עִיקָּר. מִסָּפֵק מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבָּנִין פְּשִׁיטָא לוֹן שֶׁמָּכַר עַד הַתְּהוֹם. מָה פְלִיגִין. בְּמוֹכֵר שְׁבִיל לַחֲבֵירוֹ. אֲבָל אִם מָכַר לוֹ שָׂדֶה וְשִׁייֵר לוֹ שְׁבִיל. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁשִּׁייֵר לוֹ עַד הַתְּהוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מה פליגין וכו'. כלומר במאי אמרינן דפליגי בהא כדשמעינן מהאי דפליגי במתניתין בדרך היחיד עוברת בתוך שדהו וה''ה במוכר שביל דוקא בשמכר לו השביל ופליגי אם מכר לו עד התהום או לא כדאמרן אבל אם מכר לו השדה ושייר השביל לעצמו בזה כ''ע מודים דמה ששייר לעצמו בעין יפה הוא ששייר ויש לו עד התהום א''נ דהאי דר' יונה לפרושי טעמא דרבי יהודה קאי ומשום דטעמא דקאמר ר' אחא לפי האוקמתא דידיה מיפרכא הלכך קאמר ר' יונה צריכה לר' יודא וכו' כלומר אלא דהכא במוכר שביל לחבירו בתוך שדהו מיירי ולר' יהודה מספקא ליה אם מקום דריסה בלבד הוא שמכר לו או עד התהום והלכך מספק מביא ואינו קורא ולרבנן פשיטא להו דעד התהום מכר לו והלכך אינו מביא והשתא שייך שפיר טפי להאי מה פליגין דקאמר:
רבנן פשיטא לן שמכר עד תהום. כלומר אבל לרבנן לא מיבעיא לן כלל דפשיטא כשזה בעצמו מכר לו הדרך דעד התהום הוא של חבירו והלכך בעל השדה אינו מביא כלל:
מספק. ופשיט לה דמספק גם בכה''ג אמרינן דלר' יהודה מביא ואינו קורא:
אין תימר עד התהום מכר לא יביא כל עיקר. כלומר אבל אם תאמר דהדין הוא שעד התהום מכר לו א''כ לאידך גיסא דהשתא עדיפא היא מדרך היחיד באמצע לר' יהודה דהתם איכא למימר שבעל הדרך אין לו כ''א הדרך שלמעלה ואין לו רשות מתחתיו ואיכא למימר דגם תחתיו יש לו רשות והלכך מביא ואינו קורא אבל הכא שזה בעצמו מכר לו עד התהום בדין הוא שלא יביא כל עיקר אפי' לר' יהודא ומהו:
המוכר שביל לחבירו. כלומר אם נטע והבריך בתוך שלו ומכר הוא אח''כ או אפי' מקודם שביל אחד בתוך שדהו לחבירו ואותו השביל מפסיק הוא בין עיקר האילן לבין צד הברכה מהו אי נימא דמקום דריסה בלבד הוא דמכר לו או עד התהום מכר לו ומותר לחבירו לחפור ולעשות חלל תחתיו ומפרש ואזיל דהנ''מ דהבעיא לענין ביכורים ג''כ איכא דאם תאמר מקום דריסה בלבד מכר לו א''כ מביא וקורא דעד כאן לא אמר ר' יהודה גבי דרך היחיד באמצע דמביא הוא ואינו קורא דהתם הדרך הוא של חבירו ואפי' שאינו עד התהום הא מיהת מלמעלה הוא שלו וא''כ בדין הוא שיפסיק אלא דהואיל וצד הברכה יוצאת מתחתיו ובא מתוך שלו ס''ל לר' יהודה דמביא הוא אבל אינו קורא אבל בכה''ג שהכל שלו הוא אלא שמכר לו מקום הדריסה שלמעלה בלבד איכא למימר דדוקא לענין דריסה בעלמא הוא שמכר לו ולא שיהא לו רשות אחר בו וגרע מהיכא שהדרך של חבירו מפסיק ומביא וקורא הוא:
צריכה לר' יהודא. הך מילתא דלקמן צריכה היא לן למיבעיא אליבא דרבי יהודא מהו דיניה:
אפי' כרבנן יביא ויקרא. כלומר ולא עוד אלא אפי' לרבנן יביא ויקרא בכה''ג אלא הא דרב אחא לאו מלתא היא:
בשהבריכה בדלעת או בסילון. ובא דרך הדלעת או הסילון לצד האחר שהוא שלו והלכך פליג ר' יהודה משום דהדרך יחיד שעובר מלמעלה לא חשיב הפסק בכה''ג ודחי לה הש''ס להאי אוקמתא אליבא דר' יהודה דאי כשהבריכה בדלעת או בסילון א''כ יביא ויקרא דהוי ממש כאלו בתוך שלו ואמאי לא קאמר ר' יהודה אלא מביא:
על דעתי' דר' יהודה. דפליג אסיפא כדפרישית במתני' מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד דהרישא דלא פליג ר' יהודה ומה בין הנוטע וכו' ודרך היחיד באמצע דפליג ר' יהודה והרי מ''מ דרך היחיד מפסיק באמצע:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה מַה בֵין הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלְרַבִּים. מַה בֵין הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בְּאֶמְצַע. אָמַר רִבִּי אִימִּי אַתְייָא דְּרִבִּי יוּדָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. רִבִּי לִיעֶזֶר מַתִּיר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת וּטְעוּנָה אֲבָנִים. כְּמָה דְרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר תַּמָּן תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלּוֹ. כָּךְ רִבִּי יוּדָה אָמַר הָכָא תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלּוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. אִין כְּרִבִּי לִיעֶזֶר יָבִיא וְיִקְרָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִיסְבַּר סָבַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מַתִּיר לַעֲשׂוֹת כֵּן וְהֵן שֶׁלּוֹ לְעוֹלָם. אֶלָּא רִבִּי לִיעֶזֶר מַתִּיר לַעֲשׂוֹת כֵּן וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' שמואל בעי. עלה דאם כר''א א''כ יביא ויקרא שהרי החלל שתחתיו כשלו הוא והשיב לו ר' יוסי מיסבר סבור וכו' והן שלו לעולם בתמיה מדבעי הכי א''כ סבר דלר''א כשלו הוא לגמרי אבל הא ליתא אלא ר''א מתיר הוא לו לעשות כן אבל כל הקודם זכה לעשות כך הואיל ואינו מפסיד לרבים ולאו שלו לגמרי הוא דתימא שיביא ויקרא:
על דעתיה דר' יהודה וכו'. השתא מפרש לחלוקה שנייה דהסיפא דדרך הרבים באמצע ופליג ר' יהודה ומה בין זה ובין הבריך לתוך של רבים דהרישא ולא פליג ר' יהודא וקאמר ר' אימי דאתייא דר' יודא כר''א דסוף חזקת הבתים דתנינן תמן וכו' כדפרישית במתני':
משנה: הָאֲרִיסִין וְהֶחָכוֹרוֹת וְהַסִּיקָרִיקוֹן וְהַגַּזְלָן אֵין מְבִיאִין מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר רֵאשִׁית בִּיכּוּרֵי אַדְמָֽתְךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
והסקריקון. הן בעלי זרוע שאונסין את הבעלים למכור להן השדה בפחות משוויה וכן הגזלן כל אלו אין מביאין מאותו הטעם בעצמו והא דאצטריך לאשמעינן להגזלן משום דאיכא למ''ד בגמרא שאפילו נתייאשו הבעלים ממנה אינו מביא והאי מילתא קמ''ל ביתורא דהגזלן כלומר דלעולם אינו מביא:
והחכירות. שחוכרין אותה בדבר קצוב לשנה בין שעושה הרבה או מעט:
האריסין. שמקבלין את השדה לעבדה למחצה לשליש ולרביע:
הלכה: 2a עַד כְדוֹן בְּשֶׁגָּזַל קַרְקַע. גָּזַל זְמוֹרָה וּנְטָעָהּ וְלֹא דָמִים הוּא חַייָב לוֹ. אֶלָּא צְרִיכָא לְרַבָּנִין. מִצְווֹת כִּגְבוֹהַּ הֵן אוֹ אֵינָן כִּגְבוֹהַּ. הִין תִּימַר כִּגְבוֹהַּ הֵן אֵינוֹ מֵבִיא. וְאִין תֵּימַר אֵינוֹ כִגְבוֹהַּ מֵבִיא. הַכֹּל מוֹדִין בָּאֲשֵׁירָה שֶׁבִּיטְּלָהּ שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מִמֶּנָּה גֵיזִירִין לְמַעֲרָכָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. מָהוּ שֶׁיָּבִיא מִמֶּנָּה לוּלָב. מִצְוֹת כִּגְבוֹהַּ הֵן אוֹ אֵינָן כִּגְבוֹהַּ. אִין תֵּימַר כִּגְבוֹהַּ הֵן אֵינוֹ מֵבִיא. אִין תֵּימַר אֵינוֹ כִּגְבוֹהַּ מֵבִיא. פְּשִׁיטָה שֶׁהוּא מֵבִיא מִמֶּנָּה לוּלָב שֶׁאֵין מִצְווֹת כִּגְבוֹהַּ. מָהוּ שֶׁיָּבִיא בִּיכּוּרִים. כְּרִבִּי יוּדָה דּוּ אָמַר הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי הַגְּבוּל מֵבִיא. כְּרַבָּנִין דְּאִינּוּן מָרִין הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ אֵינוֹ מֵבִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' עד כדון בשגזל קרקע. הא דתנינן דהגזלן אינו מביא מיבעיא לן דילמא עד כאן לא קאמר אלא בשגזל הקרקע ומשום שלעולם בחזקת בעליה עומדת ואינה שלו אלא אם גזל זמורה ונטעה בתוך שלו מאי ומתמה הש''ס וכי לא דמים הוא חייב לו כלומר ומאי תיבעי לך הלא אינו חייב לו אלא דמים שהרי כבר קנאה בשינוי מעשה ושינוי רשות ומהיכי תיתי דאינו מביא:
אלא צריכה לרבנן. כלומר דהדר קאמר דלא היא דאכתי צריכא לן למבעי אליבא דרבנן והך פלוגתא בפ''ג דע''ז מתניא דפליגי ר' יוסי בר' יהודה ורבנן באילן שנטעו ולבסוף עבדו אם אסרו או לא והיינו דקאמר הכא צריכה לרבנן דאלו ר' יוסי בר' יהודה השתא להדיוט ס''ל התם דאסור לענין מצוה מבעיא כי קא מבעיא לן אליבא דרבנן דאמרי דלהדיוט שרי והשתא מספקא לן לענין מצוה אם מותר להשתמש מאילן זה וכדבעי ריש לקיש לקמן באשירה שביטלה כגון אם הוא דקל ליטול ממנו לולב או כיוצא בזה אי נימא דמצות כגבוה הן כלומר כהקדש לגבוה ממש או אינן כגבוה:
אין תימר כגבוה הן וכו'. כלומר וכעין הך בעיא גופא מיבעיא לן נמי הכא בהאי גוונא דקיימין כאן שזה גזל הזמורה ונטעה אם מביא ממנה ביכורים או לא דאם תאמר מצות כגבוה הן אינו מביא ואע''פ שקנאה מ''מ באיסור בא לידו בתחילה ודמיא להך דאשירה דאמרן דלרבנן אפשר דאף שמתירין להדיוט מ''מ למצוה אסיר וה''נ כן ואם תאמר דמצות אינן כגבוה מביא:
הכל מודין וכו'. השתא מפרש להבעיא ובהי גוונא מספקא לן לרבנן דר' יוסי בר' יהודה דהתם:
הכל מודים באשירה שביטלה וכו'. כלומר אפי' ביטלה מע''ז מודין בין לר' יוסי בר' יהודה ובין לרבנן דלהקדש אסור להשתמש ממנה ואינו מביא גיזרי עצים למערכה מאשירה זו משום שכבר נדחה אותו אילן בשעה שעבדו כי קא מיבעיא לן למצות כדבעי רשב''ל מהו שיביא ממנה לולב אם מצות כגבוה הן או לא אין תימר כגבוה הן וכו':
פשיטא שהוא מביא ממנה לולב. כלומר דהדר פשיט לה דמביא ממנה לולב שאין המצות כגבוה דלענין מצוה אמרינן דאין דחוי שאע''פ שמתחילה היתה ע''ז מכיון שביטלה חוזר ונראה:
מהו שיביא ביכורים. כלומר אלא שבבכורים אכתי מיבעיא לן משום דדמו טפי להקדש משאר מצות לפי שהן נכנסין לבית ופשיט לה הש''ס דבפלוגתא דר' יהודה ורבנן תליא דפליגי לעיל בפ''ד דחלה אם הבכורים ניתנין לכל כהן כתרומה או לא וכן פליגי נמי בשלהי מכלתין וכר' יהודה דהוא אמר הוקשו ביכורים לקדשי הגבול ואינן ניתנין אלא לחבר בטובה כתרומה א''כ לא דמו להקדש ומביא ביכורים מאשירה שביטלה ולרבנן דאמרי התם דניתנין לכל כהן כקדשי המקדש דהואיל ונכנסין לפנים איזדהרו בהו א''כ אינו מביא כמו דאינו מביא ממנה גזירין למערכה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source